חומרי הדברה
במאמר יוסבר על חומרי הדברה: ממה הם מורכבים, כיצד התפתחו במהלך השנים ובאילו סוגים של חומרי הדברה נעשה היום שימוש.
חומרי הדברה
חומרי הדברה – והכוונה היא לחומרי הדברה כימיים – הם נושא שנוי במחלוקת זה זמן רב, ובמיוחד בשנים האחרונות. היכולת המודרנית לבצע הדברות של מזיקים קידמה את המין האנושי צעד גדול קדימה, וזאת בשני מישורים: אספקת המזון ושמירת ההיגיינה. השיפורים העצומים בשני תחומים אלה בלבד הורידו באופן דרסטי את שיעורי התמותה, הן מרעב והן ממחלות, והעלו באורח משמעותי מאוד את ממוצע תוחלת החיים בעולם כולו. הטענות בדבר זיהום מצטבר של כדור הארץ ופגיעה במינים רבים של חי וצומח בגלל עודף שימוש (או שימוש בלתי מבוקר) של חומרי הדברה כימיים חייבות להישקל בזהירות לעומת התועלת העצומה של אותם חומרי הדברה ממש.
היסטוריית חומרי ההדברה
עד אמצע המאה התשע עשרה לא השתמשו החקלאים כלל בחומרי הדברה כימיים (סינתטיים) – לכל חקלאי היו ה"פטנטים" שלו להתגבר על מזיקים בחלקתו הקטנה, והתוצאות לא היו מעודדות במיוחד. עם התפתחות החקלאות הממוכנת בשטחים גדולים, שבהם מגדלים סוג אחד בלבד של צמח מאכל, התעורר הצורך בהדברת מזיקים טובה יותר והחקלאים החלו להשתמש בחומרי הדברה על בסיס ארסן (ארסניק). התוצאות היו טובות, אך חומרי הדברה אלה היו מסוכנים ביותר לאדם, בעיקר לחקלאים עצמם.
בשנת 1939 החל שימוש נרחב בתרכובת אורגנית בשם דיכלורו דיפניל טריכלורואתן, שנודעה יותר בשמה המקוצר DDT. תרכובת זו נמצאה יעילה ביותר לשימוש כללי, הן כחומר הדברה חקלאי והן כקוטל מזיקים ביתי, והשימוש בה נעשה נפוץ מאוד. מקובל להניח כי הדברות ב-DDT, בעיקר בתקופת מלחמת העולם השנייה, הצילו את חייהם של מיליונים רבים מאוד.
עם התרחבות השימוש ב-DDT התגלתה גם התופעה המדאיגה של פיתוח עמידות – החרקים המזיקים נעשו חסינים יותר ויותר, והמדבירים היו חייבים להשתמש בכמויות גדלות והולכות של חומרי הדברה כדי להגיע לתוצאות המבוקשות. התופעה הזאת זירזה את פיתוחם של חומרי הדברה חדשים, המבוססים בעיקר על זרחן אורגני. חומרי הדברה אלו נמצאו יעילים מאוד והשימוש בהם נחשב בטוח, אך כחלוף השנים החלה לחזור התופעה של פיתוח עמידות בפניהם. גם בדור הבא של חומרי הדברה – קרבמאטים – חזר הסיפור על עצמו.
הדברה כיום
המגמה המודרנית בנושא של הדברות מזיקים מאופיינת בשתי גישות מקבילות:
- שימוש בחומרים בעלי רעילות נמוכה לאדם ובפיזור חכם שמגיע לסביבות המחיה של החרקים בלבד או לתוך גופם ואינו מזהם שטחים נרחבים, את מי התהום או את שרשרת המזון.
- הדברה ביולוגית, כלומר: הדברה של המזיקים באמצעות אויביהם הטבעיים ולא באמצעות חומרי הדברה כימיים.
מבחינתו של האדם הפשוט, חומרי הדברה נחלקים לשני סוגים – החקלאי והביתי. בראייה מזווית אחרת, האדם הפשוט מבחין בין חומרי הדברה שנעשה בהם שימוש "מקצועי" ע"י בעלי מקצוע המוסמכים לכך (כגון ריסוס שדות ממטוסים וריסוס ביתי באמצעות מדבירים מורשים) לבין חומרי הדברה שניתנים לרכישה עצמית ולשימוש עצמי (כגון תרסיסים נגד נמלים, תיקנים וכיוצא באלו מזיקים). חומרי הדברה "מקצועיים" מכוונים יותר כנגד מזיקים מסוג מסוים (למשל, מזיק שנוטה לתקוף גידולים מסוג מסוים, ריכוזי יתושים וכו'), בעוד חומרי הדברה ביתיים הם "כלליים" יותר באופיים ולעתים שונים זה מזה רק בריכוז החומר הפעיל שבהם או בשיטת הריסוס שלהם.
בכל מצב ומכל זווית ראייה, חומרי הדברה הם רע הכרחי שיש לצמצם את השימוש בו למינימום האפשרי. יש גם לנקוט זהירות רבה באחסונם ובטיפול בהם, בייחוד בסביבה שבה נמצאים ילדים קטנים.